Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shabbath
Daf 155a
יָתֵד בָּאִילָן וְתָלָה בָּהּ כַּלְכַּלָּה. לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — עֵירוּבוֹ עֵירוּב.
Traduction
a stake in a tree and hung a four-by-four handbreadth basket from it into which he placed the food for his joining of the Shabbat boundaries, if the basket was above ten handbreadths from the ground, his eiruv is not a valid eiruv. It is prohibited for him to take the bread from the basket on Shabbat, because the basket’s area and height render it a private domain, and he is standing in a different domain. If the basket was below ten handbreadths from the ground, his eiruv is a valid eiruv.
Rachi non traduit
יתד. נגר:
ותלה בה כלכלה. ונתן בה עירובו והוא נתכוון לשבות למטה תחת האילן:
למטה מי' טפחים. אם הכלכלה בתוך י' לארץ עירובו עירוב דהוא ועירובו ברה''ר אבל למעלה מי' וסתם כלכלה רחבה ארבעה הויא לה כלכלה רשות היחיד והוא נתכוין לשבות ברשות הרבים ואינו יכול ליטלו שם ולאכלו וכיון דאינה סעודה הראויה לו אינו קונה שביתה על ידה:
Tossefoth non traduit
למטה מי' טפחים עירובו עירוב. קשה אמאי עירובו עירוב והא כרמלית הוא כיון שרחבה ארבעה ואסור לטלטל לרה''ר וי''ל אין כרמלית בכלים כדפירש בקונטרס בפ''ק דמכילתין (דף ח.) גבי היתה קופתו מונחת כו' אי נמי כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות:
טַעְמָא דְּנָעַץ יָתֵד בָּאִילָן, הָא לֹא נָעַץ, אֲפִילּוּ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. וְהָא הַאי תַּנָּא דְּקָאָסַר בִּצְדָדִין, וְקָשָׁרֵי בְּצִדֵּי צְדָדִין!
Traduction
The Gemara examines this statement: The reason for this distinction between above and below ten handbreadths is specifically because he drove a stake into a tree and hung the basket from it. However, if he did not drive a stake into a tree, but tied the basket to the tree itself, even if it was below ten handbreadths from the ground his eiruv is not a valid eiruv. If he were to take the bread from the basket he would be making use of the sides of the tree, which is prohibited on Shabbat. And isn’t it the case that this is the tanna who prohibits using the sides of the tree, and nevertheless, he permits using the sides of the sides, contrary to Rava’s opinion?
Rachi non traduit
טעמא דנעץ יתד. דכי שקיל לעירובו משתמש בצדי צדדין אבל לא נעץ יתד אלא קשרה בצדי אילן לא:
אָמַר רַב פָּפָּא: הָכָא בְּכַלְכַּלָּה דְּחוּקָה עָסְקִינַן, דְּבַהֲדֵי דְּשָׁקֵיל לֵיהּ לְעֵירוּב — קָמְנַיֵּד לֵיהּ לְאִילָן, וְקָמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִילָן גּוּפֵיהּ. וְהִלְכְתָא: צְדָדִין אֲסוּרִין, צִדֵּי צְדָדִין מוּתָּרִין.
Traduction
Rav Pappa said: Here, we are dealing with a narrow-mouthed basket that is tightly tied to the tree. Since it is difficult to remove anything from it, when he takes the bread for the eiruv he moves the tree, and he is thereby using the sides of the tree itself and not the sides of the sides of the tree. The Gemara concludes: And the halakha is that use of the sides of a tree or an animal is prohibited on Shabbat, but use of the sides of the sides is permitted.
Rachi non traduit
הכא בכלכלה דחוקה. שפיה צר וקצרה היא ומכניס ידו לתוכה בדוחק הלכך אי ממש הוה קטר לה בצדי אילן כי שקיל ליה לעירוביה מניד ליה לאילן הלכך כי איכא יתד הוא דשרי ואי לא לא:
Tossefoth non traduit
אמר רב פפא הכא בכלכלה דחוקה עסקינן. מדמשני רב פפא הכי משמע דסבירא ליה צדדין מותרין ורב אשי משמע בסמוך דסבר דאסורין מדאמר רב אשי בסמוך השתא דאמרת צדדין אסורין וקשה לי הא איפכא שמעינן להו במסכת חגיגה בפ''ב (דף יז. ושם) דאמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי סלקא דעתך צדדין מותרים נסמוך ארישא דצדדין נינהו רב אשי אמר אפילו תימא צדדין מותרין כל דלהדי גבה כגבה דמי:

והלכתא צדדין אסורין צדי צדדין מותרין. ותימה לרבי אמאי לא חשיב הני בהדי יע''ל קג''ם דהלכה כאביי (בבבא מציעא דף כב:) דאמר רבא מאן דאסר בצדדין אסר נמי בצדי צדדין ואביי אמר בצדדין כולי עלמא לא פליגי [דאסור] ובצדי צדדין פליגי:
אָמַר רַב אָשֵׁי: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ צְדָדִין אֲסוּרִין, הַאי דַּרְגָּא דְּמִדַּלְיָא — לָא לַינְּחֵיהּ אִינִישׁ אַדִּיקְלָא, דְּהָווּ לְהוּ צְדָדִין. אֶלָּא, לַינְּחֵיהּ אַגְּווֹאזֵי לְבַר מִדִּיקְלָא, וְכִי סָלֵיק — לָא לַינַּח כַּרְעֵיהּ אַגְּווֹאזֵי, אֶלָּא לִיתְּנַח אַקָּנִין.
Traduction
Rav Ashi said: Now that you said that the halakha is that use of the sides is prohibited, with regard to this ladder that one climbs to an elevated area, a person may not lean it against the palm tree itself because it is considered use of the sides of the tree on Shabbat. Rather, he should lean it on stakes that are external to the trunk of the palm tree. And when one climbs the ladder, he should not place his foot on the stakes. Rather, he should place it on the rungs of the ladder because it is prohibited to use the sides of the tree.
Rachi non traduit
האי דרגא דמדלא. סולם שעולין בו לסוכת נוצרים שעושין ע''ג קונדיסין גבוהין והיא סמוכה לאילן:
לא לינחיה. ראש הסולם אדיקלא לא יסמוך ראש הסולם לצד דקל דכי סליק משתמש בצדדין:
אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא. יתקע יתד בצדי האילן ויסמוך הסולם עליו דהוה ליה יתד צדדים וסולם צדי צדדין:
וכי סליק לא לינח כרעיה על היתד אלא אקניא. על שליבות הסולם או קנים היוצאים מהקונדיסין:
מַתְנִי' מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְּהֵמָה, וּמְפַסְפְּסִין אֶת הַכִּיפִין, אֲבָל לֹא אֶת הַזִּירִין. אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְּהֵמָה, בֵּין דַּקָּה וּבֵין גַּסָּה. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה.
Traduction
MISHNA: One may untie peki’in of grain before an animal on Shabbat, and one may spread the kifin but not the zirin. These terms will be explained in the Gemara. One may not crush hay or carobs before an animal on Shabbat in order to facilitate its eating. He may do so neither for a small animal [daka] nor for a large one. Rabbi Yehuda permits to do so with carobs for a small animal, because it can swallow the hard carobs only with difficulty.
Rachi non traduit
מתני' פקיעי עמיר. קשין של שבלים (שאותם) שאוגדים מתירין אותם שיהו נוחין לבהמה לאוכלה:
מפספסין. שכן דרך שמפזרים לבהמה העשבים ויפין לה לאוכלן שכשהן דחוקין מתחממין ואינה מריחה ריחה כל כך וקצה בהן:
את הכיפין. מפרש בגמרא וכן זירין:
אין מרסקין. אין מחתכין:
שחת. עשב של תבואה והוא אספסתא ומשום דטירחא דלא צריך הוא:
רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה. ששיניה דקות וקשין לה:
גְּמָ' אָמַר רַב הוּנָא: הֵן הֵן פְּקִיעִין, הֵן הֵן כִּיפִין. פְּקִיעִין תְּרֵי, כִּיפִין תְּלָתָא, זִירִין — דְּאַרְזֵי. וְהָכִי קָאָמַר: מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְּהֵמָה, וּמְפַסְפְסִין. וְהוּא הַדִּין לְכִיפִין, אֲבָל לֹא אֶת הַזִּירִין — לֹא לְפַסְפֵס וְלֹא לְהַתִּיר. אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַב הוּנָא קָא סָבַר לְמִטְרַח בְּאוּכְלָא — טָרְחִינַן, לְשַׁוּוֹיֵי אוּכְלָא לָא מְשַׁוֵּינַן.
Traduction
GEMARA: Rav Huna said: They are called peki’in and they are also called kifin. The difference between them is that peki’in are tied with two knots, whereas kifin are tied with three. Zirin, which may not be moved on Shabbat, are bundles of cedar branches eaten by animals when the branches are small and moist. And this is what the mishna is saying: One may untie peki’in of grain before an animal and spread them, and the same is true for kifin, but not for zirin, which one may neither spread nor untie. Rav Ḥisda said: What is the reason for the opinion of Rav Huna? He holds that with regard to exerting oneself with food on Shabbat, one may exert himself; however, with regard to rendering food edible, one may not render it so. Bundles of crops which are fit for animal consumption in their present state may be further prepared on Shabbat. Cedar branches cannot be eaten when bound together; therefore, one may not exert himself to untie them and render them edible on Shabbat.
Rachi non traduit
גמ' הן הן פקיעין הן הן כיפין. כולן קשין של שבלין הן מיהו פקיעין תרי שאינן קשורין אלא בשני ראשים:
כיפין תלת. קשורין ג' [אגודים]:
זירין דארזא. ענפים לחין של ארז שמזרדין אותם ובעודם לחין ראויין לבהמה ורוב בני אדם מניחין אותם לעצים:
וה''ק מתירין פקיעי עמיר ומפספסין. דכיון דמעיקרא אוכלא נינהו מותר לטרוח בהן להכשירם למתקן לה ואת הכיפין אף הן מתירין ומפספסין ואע''ג דנפיש טרחייהו אבל לא הזירין לא לפספס ולא להתיר דכיון דמעיקרא סתמייהו לאו אוכלא והשתא הוא דמשוי להו אוכלא ה''ל אולודי אוכלא בשבת:
מיטרח באוכלא. בדבר שתחילתו אוכל קודם תיקון זה טרחינן ומכשרינן לייפותן לה:
רַב יְהוּדָה אָמַר: הֵן הֵן פְּקִיעִין, הֵן הֵן זִירִין. פְּקִיעִין תְּרֵי, זִירִין תְּלָתָא, כִּיפִין — דְּאַרְזֵי. וְהָכִי קָאָמַר: מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְּהֵמָה, אֲבָל פַּסְפּוֹסֵי — לָא, וְכִיפִין — פַּסְפּוֹסֵי נָמֵי מְפַסְפְּסִינַן, אֲבָל לֹא הַזִּירִין, לְפַסְפֵּס אֶלָּא לְהַתִּיר. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַב יְהוּדָה — קָסָבַר: שַׁוּוֹיֵי אוּכְלָא — מְשַׁוֵּינַן, מִטְרָח בְּאוּכְלָא — לָא טָרְחִינַן.
Traduction
Rav Yehuda understood the mishna differently and said: They are called peki’in and they are also called zirin. The difference between them is that peki’in are tied with two knots, whereas zirin are tied with three. Kifin are bundles of cedar branches. And this is what the mishna is saying: One may untie peki’in of grain before an animal; however, with regard to spreading them, no, he may not spread them. And with regard to kifin, one may also spread them. However, that is not the case with regard to zirin, as it is prohibited to spread them, and it is only permitted to untie them. Rava said: What is the reason for Rav Yehuda’s opinion? He holds the opposite of Rav Huna’s opinion. He holds that with regard to rendering food edible, one may render it so; however, with regard to exerting oneself on Shabbat with food that is already in an edible state, one may not exert himself.
Rachi non traduit
הן הן פקיעין הן הן זירין. שניהן בקשים של שבלים ומה שהתיר בזה התיר בזה ודקתני אבל לא הזירין אפספוס קאי:
וה''ק מתירין פקיעי עמיר. דכל זמן שהוא קשור לאו אוכלא הוא ומתירו לשוויי אוכלא ומשום צער בהמה שרי אבל פספוס לא דסגי ליה בהתרה ואיתעביד אוכלא ופספוסיה לתענוג בעלמא הוא ומטרח באוכל בדבר שהוא כבר אוכל בלא תיקון זה לא טרחינן ומפספסין את הכיפין דארזא דבלאו פספוס לא הוי אוכלא אבל לא את הזירין לפספס אלא להתיר שלשה אוגדיהן בפקיעין דהתרת אוגדיהן שוויי אוכלא הוא:
Tossefoth non traduit
רב יהודה אמר הן הן פקיעין כו' וה''ק מתירים פקיעי עמיר כו'. פירש בקונטרס דהתרת פקיעים הויא שוויי אוכלא וצריך לפרש נמי בהא דרב יהודה חשיב התרת פקיעין שוויי אוכלא ורב הונא לא חשיב לה שוויי אוכלא מדשרי לה ואין נראה לרבינו תם לאפלוגינהו בהכי אלא לתרוייהו לא הויא התרת פקיעי עמיר לא שויא אוכלא ולא מיטרח באוכלא דלא שייך טורח בהתרה ולהכי שריא לתרוייהו. מ''ר:

תְּנַן: אֵין מְרַסְּקִין אֶת הַשַּׁחַת וְאֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְּהֵמָה, בֵּין דַּקָּה וּבֵין גַּסָּה. מַאי לָאו, חָרוּבִין דּוּמְיָא דְשַׁחַת: מָה שַׁחַת דְּרַכִּיכָא, אַף חָרוּבִין דְּרַכִּיכֵי. אַלְמָא לָא טָרְחִינַן בְּאוּכְלָא — וּתְיוּבְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא!
Traduction
We learned in the mishna: One may not crush hay or carobs before an animal on Shabbat in order to facilitate its eating. He may do so neither for a small animal nor for a large one. Is this not referring to carobs that are similar to hay? Just as it is referring to hay that is soft, so too, it is referring to carobs that are soft. Apparently, we do not exert ourselves with food. Since the carobs are suitable for animal consumption without being crushed, it is prohibited to exert oneself and crush them. And this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna.
Rachi non traduit
אין מרסקין. סיפא דמתניתין היא וחד טעמא:
דרכיכי. כגון חרובין לחין דראויין למאכל בהמה בלא ריסוק וריסוק דידהו לתענוג בעלמא:
אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: לָא, שַׁחַת דּוּמְיָא דְּחָרוּבִין: מָה חָרוּבִין דַּאֲקוֹשֵׁי, אַף שַׁחַת דַּאֲקוֹשֵׁי. הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? בְּעִילֵי זוּטְרֵי.
Traduction
The Gemara answers that Rav Huna could have said to you: No, the mishna is referring to hay that is similar to carobs. Just as it is referring to carobs that are hard, so too, it is referring to hay that is hard and crushing it renders it edible. The Gemara asks: How is it possible to find hay that is so hard that an animal cannot eat it? The Gemara answers: It is referring to young donkeys, that can only eat hay that is crushed well.
Rachi non traduit
דאקושי. קשין כגון שיבשו:
בעילי זוטרי. עיירים קטנים שאף השחת קשה להם וצריכה ריסוק לשוויי אוכלא:
תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה. לַדַּקָּה — אִין, לְגַסָּה — לָא. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא תַּנָּא קַמָּא סָבַר: מִיטְרָח בְּאוּכְלָא לָא טָרְחִינַן, שַׁוּוֹיֵי מְשַׁוֵּינַן, הַיְינוּ דְּקָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה חָרוּבִין לַדַּקָּה נָמֵי שַׁוּוֹיֵי אוּכְלָא הוּא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר שַׁוּוֹיֵי אוּכְלָא לָא מְשַׁוֵּינַן, מִיטְרָח בְּאוּכְלָא טָרְחִינַן — רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה, כָּל שֶׁכֵּן לְגַסָּה!
Traduction
Come and hear a proof from that which we learned in the continuation of the mishna: Rabbi Yehuda permits crushing carobs for a small animal. The Gemara infers: For a small animal, yes, it is permitted; for a large one, no, it is not permitted. Granted, if you say that the first tanna holds: One may not exert himself with food on Shabbat, but with regard to rendering food edible, one may render food edible, that explains that which Rabbi Yehuda said in response: Feeding carobs to a small animal is also a case of rendering food edible because the animal cannot eat hard carobs. However, if you say that the first tanna holds that with regard to rendering food edible, one may not render food edible on Shabbat, but with regard to exerting oneself with food, one may exert himself, then Rabbi Yehuda, who permits crushing carobs for a small animal, all the more so he should permit crushing carobs for a large one. If carobs are suitable for consumption by a small animal, all the more so are they suitable for consumption by a large animal.
Rachi non traduit
לדקה אין. דהוה ליה שוויי אוכלא:
לגסה לא. דהוה ליה מטרח באוכלא:
אי אמרת בשלמא. שמע רבי יהודה לת''ק דאמר מיטרח באוכלין אסור ואין מרסקין ברכיכי קאמר אבל שוויי אוכלא שרי היינו דקאמר ליה רבי יהודה חרובין לדקה לית לן למיסר דשווי אוכלא הוא ואע''ג דרכיכי אלא אי אמרת קסבר ת''ק מיטרח באוכלא שרי שווי אוכלא אסור ואין מרסקין דקאמר בדאקושי קאמר דשויי אוכלא הוי:
רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה. בתמיה הא כל שכן דלגסה למיטרח באוכלא הוא ושרי הכי ה''ל למיתני ור' יהודה מתיר בחרובין לגסה דהוה ליה מיטרח באוכלא והא ליכא למימר דר' יהודה מפיך דשויי אוכלא שרי מיטרח באוכלא אסיר דהא ת''ק בדאקושי קאמר וגבי גסה נמי שוויי אוכלא הוא וה''ל למיתני ורבי יהודה מתיר סתמא בין דקה בין גסה ועוד הוה ליה למישרי נמי זירין להתיר ולפספס דשוויי אוכלא נמי הוא:
מִי סָבְרַתְּ ''דַּקָּה'' — דַּקָּה מַמָּשׁ? מַאי ''דַּקָּה'' — גַּסָּה, וּמַאי קָרֵי לַהּ ''דַּקָּה'' — דְּדָיְיקָא בְּאוּכְלָא.
Traduction
The Gemara rejects this: Do you hold that the small animal [daka] mentioned here is referring to an actual small animal? No; rather, what is the meaning of daka here? It is referring to a large animal. And what is the reason that the mishna calls it daka? Because it is particular [dayka] about its food. Since this animal can eat uncrushed carobs when there is no alternative, one may exert himself and crush them for it.
Rachi non traduit
דדייקא. כוססת יפה ומדקת אוכלין בפיה:
הָא מִדְּקָתָנֵי רֵישָׁא: ''בֵּין דַּקָּה וּבֵין גַּסָּה'', מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה ''דַּקָּה'' — דַּקָּה מַמָּשׁ קָאָמַר! קַשְׁיָא.
Traduction
The Gemara asks: From the fact that it is taught in the first clause of the mishna: Neither for a small animal nor for a large animal, it can be inferred that when Rabbi Yehuda said daka, he meant an actual small animal. The Gemara was unable to answer to find an answer to this question and it remains difficult. Nonetheless, Rav Huna’s opinion was not refuted.
Rachi non traduit
והא מדקתני רישא בין דקה בין גסה שמע מינה דקה ממש. ורבי יהודה את''ק קאי:
תָּא שְׁמַע: מְחַתְּכִין
Traduction
Therefore, come and hear a proof from that which we learned in another mishna: One may chop
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source